אנשים שמגמגמים סובלים לעתים קרובות מההשפעה השלילית של התפיסות השגויות הרווחות בנוגע לגמגום. תפיסות אלו לרוב קשורות בציפייה מהאדם שמגמגם לדבר ללא גמגום. בהיעדר מענה מתאים להתמודדות עם תפיסות אלו, תתכן השפעה משמעותית מבחינה רגשית, אקדמית, תעסוקתית והשתתפותית על האדם שמגמגם. הטיפול על פי מודל ה-CARE (תקשורת, ייצוג עצמי, חוסן, חינוך) מדגיש את חשיבות ההשתתפות והתקשורת האפקטיבית כמטרות הטיפול המרכזיות באנשים שמגמגמים, זאת ללא כל ניסיון להגיע לשטף.

מודל ה-CARE פותח בשני העשורים האחרונים במרכז ארתור מ. בלאנק לחינוך ומחקר בגמגום שבאוניברסיטת טקסס באוסטין, על בסיס חוויותיהם של האנשים שמגמגמים. המודל מוצע ופועל בכל העולם ומציע מעבר משמעותי לטיפול הממוקד בתקשורת אפקטיבית, כזו המביאה להשתתפות משמעותית, אותנטיות ושיפור בתחושת הבטחון והתפיסות העצמיות בנוגע לתקשורת. המחקר מראה באופן עקבי כי כאשר ילדים, נוער ומבוגרים שמגמגמים לומדים שתקשורת לא מוגדרת או מוגבלת על ידי שטף, כאשר הם אלו שבעלי הידע על גמגום ויכולים ללמד את הסביבה, כאשר הם לומדים לייצג את עצמם בצורה משמעותית, וכאשר הם מפתחים חוסן וכישורים להתמודדות עם קשיים הקשורים בגמגום בתוך אינטראקציה -  הם מועצמים ויכולים לחיות את חייהם במלואם מבלי שהגמגום יגדיר או יגביל אותם.

בהרצאה נכיר לעומק את מודל הטיפול המשמעותי הזה שמשנה חיים לכל כך הרבה ילדים ומבוגרים ברחבי העולם. נלמד כיצד לבצע הערכה בעזרתו ולגשת לטיפול כמו גם להדרכת הורים לילדים צעירים שמגמגמים.